אפתח בנימה אישית: שירתי שנים רבות כרופא בצנחנים, השתתפתי בשלוש מלחמות, נפצעתי קשה במהלך השירות והתעקשתי לא להשתחרר, המשכתי לשרת גם במילואים והגעתי לדרגת סגן אלוף. לא נראה לי שניתן לתייג אותי כסמולן עוכר ישראל.
בשבוע שעבר התפרסם מכתב של 300 רופאים שהצהירו שברקע ההפיכה המשטרית המתקדמת והולכת, הם לא יוכלו להמשיך בהתנדבות לשירות מילואים. על מכתב הרופאים קמה זעקה בטענה שהם מעיזים לחרוג מהאתוס של ניטרליות רפואית ובהכרזתם פוגעים בחוסנה של המדינה. זהו טיעון פשטני הגובל בפופוליזם ומנותק במכוון מההקשר שבו הופיעה המחאה של הרופאים.
למה הדבר דומה? לזעזוע על כך שבאכזריות קטעו לאדם רגל. מתעלמים מכך שברגל היה נמק והרופא ביצע קטיעה כדי להציל את חייו של המטופל. דווקא האתיקה הרפואית היא המחייבת רופא בעל מצפון לא לעמוד מנגד כאשר כוחות זדוניים מאיימים להחריב את מערכת הבריאות.
הרופאים ששירתו את המדינה במסירות כאזרחים וכחיילי מילואים אינם אויבי ישראל. הם מעלים את מחאתם דווקא מתוך מסירות לשלומה של המדינה ונוקטים צעד זה בכאב ובתחושה כנה של לית ברירה
הרופאים ששירתו את המדינה במסירות כאזרחים וכחיילי מילואים אינם אויבי ישראל. הם מעלים את מחאתם דווקא מתוך מסירות לשלומה של המדינה ונוקטים צעד זה בכאב ובתחושה כנה של לית ברירה. הרי במסגרת ההפיכה במשטרית מקודמים סדרי עדיפויות מעוותים ועשרות מיליארדי שקלים מוקצים למטרות סקטוריאליות המשרתות במיוחד גורמים דתיים, לאומניים ומשיחיים.
באותו הזמן, מערכת הבריאות הציבורית קורסת: קיים מחסור קריטי במיטות אשפוז ובתקנים לרופאים; זמני ההמתנה בחדרי המיון ולבדיקות מומחים הם מופרכים; הפערים בזמינות המענים הרפואיים בין המרכז לפריפריה מתרחבים והולכים, ועוד לא דיברנו על הצפיפות בלתי נסבלת במחלקות הפסיכיאטריות.
בלחץ פוליטיקאים סקטוריאליים, ובניגוד מוחלט לעמדת כל המומחים, נקטה הממשלה הליכים המנוגדים לחלוטין לעקרונות בסיסיים של בריאות הציבור, כגון ביטול המס על משקאות ממותקים, דווקא כשישראל שוברת שיאים של תחלואה בסוכרת. גם את הסימון על מזון מזיק מבטלים. הממשלה מנסה לקדם הכשרה למקצועות הרפואיים כגון פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת במוסדות לא מוכרים. האוכלוסיות החלשות והמוחלשות המופקרות הן שיסבלו במיוחד מצעדים אלה.
עוד גזירות המנוגדות בתכלית לאתיקה הרפואית הן מניעת זכאות לשירותי בריאות הולמים לאסירים בטחוניים או דרישה מרופאים שיאשרו את המצב הבריאותי של ילדי פליטים, ילידי הארץ, לקראת גירושם. האתיקה הרפואית היא זאת המחייבת את הרופאים להתנגד לפגיעה בבריאות הנובעת משלטון האפרטהייד מול האוכלוסיה הפלסטינית ובמיוחד בשטחים הכבושים.
מול מתקפה של אלימות ממסדית, שיש בה סכנת נפשות מוחשית ומיידית, אין זו רק זכותם של הרופאים למחות ולא לציית. זו חובתם.
פרופ' רפי ולדן הוא נשיא עמותת רופאים לזכויות אדם
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
