פרופ' שאול שאשא, שהיה מנהל המרכז הרפואי לגליל בנהריה במשך 20 שנה (2006-1987), שהוביל את התכנון וההקמה בית החולים התת-קרקעי במרכז הרפואי, הלך בסוף השבוע לעולמו, בגיל 82. הוא היה מאושפז בשבוע האחרון ביחידה לטיפול נמרץ לב.
עוד בעניין דומה
פרופ' שאשא נולד בעיראק ועלה לישראל בשנת 1951. בתו, ד"ר הדס לבסקי שאשא, סיפרה שכבר בילדותו חלם להיות רופא. לאחר שירותו הצבאי החל ללמוד רפואה וב-1969 הגיע למרכז הרפואי לגליל, כמתמחה במחלקה פנימית. בהמשך התמחה בנפרולוגיה והקים את היחידה למחלות כליה וניהל אותה. כאמור אחת הפעולות שקידם כמנכ"ל הייתה הקמתו של בית החולים התת קרקעי, בו נעשה שימוש לראשונה במלחמת לבנון השנייה.
גם לאחר פרישתו לגמלאות ב-2006 המשיך לקדם כנסים שנתיים ופרסום מאמרים רבים העוסקים ברפואה בתקופת השואה. במאי האחרון אף הספיק להשתתף בכנס שכזה שהתקיים במרכז הרפואי בנהריה.
ד"ר לבסקי-שאשא, בתו סיפרה: "מה שאפיין את אבא במיוחד היה הדאגה לרווחת החולים. למשל, הוא ביטל את הנוהג להעיר יולדות ב-4:00 בבוקר כדי לערוך להן בדיקות. הוא אמר שאין שום הצדקה להפריע להן לישון. כשראה חולה מבוגרת יושבת על המיטה, ורגליה אינן נוגעות ברצפה, לימד את הצוותים להנמיך את המיטות, למרות שהדבר פחות נוח לאנשי הצוות, אבל יותר בטיחותי לחולים".
התעניינותו בנושאי רפואה בתקופת השואה נולדה כאשר נחשף להכרת המערכת הרפואית הייחודית שפעלה בגטו ורשה. למרות התנאים הנוראיים פעלה בגטו הזה רשת מרפאות ואף בית חולים. השיא היה מחקר שערכו רופאים יהודים בגטו בנושא הרעב. כ-30 רופאים לקחו חלק במחקר הזה בהובלת ראש שירותי הרפואה בגטו, ד"ר ישראל מיליקובסקי, שהעביר את המשך המחקר לעמית פולני, ואחרי המלחמה הוא פורסם בצרפתית. עד היום נחשב מחקר זה למקיף ביותר בנושא ופרופ' שאשא המריץ את "יד ושם" לפרסם אותו במסגרת פרסומי מחקריו בעברית.
באפריל 2020, כחודש לאחר שפרצה מגפת הקורונה בישראל, פרסם פרופ' שאשא מאמר מקיף בעיתון "הרפואה", שעסק בכנסי שואה ורפואה, שבו הדגיש בין השאר "מדוע חייבים אנשי מקצועות הבריאות ללמוד על הרפואה בשואה? מה עלה בגורל הצוות היהודי של המכון ללימודי רפואה בסטוורופול, בנכויות בילדים שנולדו לקורבנות ניסויי העיקור ומה למדנו מיאנוש קורצ'ק - רופא ומחנך" - וכל זאת לצד מאמרים שעסקו בסוגיות טיפוליות בנושא נגיף הקורונה.
מנהל המרכז הרפואי, פרופ' מסעד ברהום, ספד לפרופ' שאשא: "אנחנו נפרדים ממנהיג שכמותו נדיר לפגוש. איבדתי חבר קרוב. איש שאין מספיק מילים כדי לתאר את עוצמתו, רוחו ורוחב ליבו. המרכז הרפואי לגליל בנהריה מרכין ראשו בצער ובדמעה עם לכתו. פרופ' שאשא היה אחד מעמודי התווך של הגליל, איש חזון ומעשה, שעיצב בשתי ידיו חלק גדול מהמציאות הקיימת היום במערכת הבריאות בגליל".
פרופ' שאשא הותיר אחריו, אישה, דפנה, ארבעה ילדים ו-11 נכדים. לווייתו תהיה היום (א') ב-14:00 בבית העלמין החדש של נהריה, סמוך לצומת כברי.