ישנו מידע מוגבל בספרות אודות ההישנות של שלבקת חוגרת (herpes zoster). מטרת החוקרים הייתה להעריך באופן מפורט את ההישנות של שלבקת חוגרת בעוקבה גדולה מבוססת אוכלוסייה.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר השתמשו החוקרים בעוקבה גדולה (ממחקר ה-45 and Up), אשר אותו הצליבו עם מידע רפואי בין השנים 2004-2015. באמצעות ניתוחי הישרדות העריכו החוקרים את שיעור ההיארעות של מקרה ראשון של שלבקת חוגרת ומקרים של הישנות.
תוצאות המחקר הדגימו כי במהלך 1,846,572 שנות אדם, מתוך 17,413 מטופלים אשר חוו אפיזודה ראשונה של שלבקת חוגרת (9.43 ל-1,000 שנות אדם; רב"ס 95% 9.29-9.57), 675 (3.9%) מטופלים חוו הישנות של המחלה. עוד נמצא כי הזמן הממוצע בין ההתקף הראשון להישנות עמד על שנתיים בקבוצת המטופלים בגילאי 45-54, ו-3 שנים במטופלים בגיל 55 ומעלה. בקרב מטופלים עם התקף שלבקת חוגרת ראשון, ההיארעות של הישנות עמדה על 11.05 (רב"ס 95% - 10.24-11.91) ל-1,000 שנות אדם. כמו כן, שיעורי היארעות גבוהים יותר נצפו בנשים בהשוואה לגברים, במטופלים צעירים בהשוואה למבוגרים ובמדוכאי חיסון בהשוואה למשתתפים עם מערכת חיסון תקינה. בנוסף, נמצא כי ההישנות של שלבקת חוגרת הייתה נמוכה יותר ב-12 החודשים לאחר הופעת אפיזודת זוסטר ראשונה, אך לאחר מכן הייתה עקבית ועמדה על 12.00 ל-1,000 שנות אדם במהלך 8 השנים העוקבות.
במסגרת מגבלות המחקר ייתכן ובוצעה הערכת חסר של הישנות המחלה בגלל שימוש במידע מנהלי. כמו כן, ייתכן סיווג לא נכון של מטופלים עם מערכת חיסון תקינה.
תוצאות מחקר אלה מדגימות את החשיבות העליונה של מתן חיסון מניעתי למטופלים אשר חוו אירוע של שלבקת חוגרת בעברם. כמו כן, מחקר זה מדגיש את הצורך במחקרים נוספים בנושא האימונוגניות היעילות של החיסון באוכלוסיות אלו.
מקור: