ארבע רופאות מתמחות, ממובילות המאבק לקיצור התורנויות, הופיעו אמש באולפן חדשות 13 והציגו את חוויותיהן האישיות בדיון שהנחתה ד"ר הילה קורח. ארבע הרופאות הצעירות ענו בעיקר לטענות נגד המתמחים שעלו ברשתות החברתיות.
עוד בעניין דומה
על המשמרות הארוכות סיפרה ד"ר עדינה לשנסקי, מתמחה ברפואת ילדים: "רק ככל שמתקדמים עם השנים באמת מבינים את המהות. עד שלא עושים את זה פיזית, עד שאת לא עומדת מול מטופל בארבע לפנות בוקר בלי כוח ברגליים - את לא מבינה באמת על מה מדובר". ד"ר איריס אדלר, מתמחה ברפואה דחופה, הוסיפה: "בארבע לפנות בוקר אני עייפה, אני לא חדה, אני מפספסת. הדבר שהכי כואב לי הוא שכבר אין בי את החמלה והאמפתיה לתת למטופלים שלי בשעות האלו. וזה כואב לי".
ד"ר מיכל טייטל, מתמחה ברפואה פנימית, אמרה: "הקורונה היתה תור הזהב שלנו. ראינו מה זה לעבוד במשמרת של 12 שעות כשיש לנו אמפתיה וסבלנות למטופלים, כשעוד יש לנו מחשבה בהירה וקוהרנטית והטיפול הוא טוב יותר. נקודת המשבר היתה הקורונה כי ראינו שאפשר גם אחרת".
על טענת רופאים בכירים כי תורנות בת 26 שעות של מתמחים היא רק תקופה וחלק מתהליך ההכשרה, הגיבה ד"ר ריי ביטון, נפרולוגית, יו"ר ארגון המתמחים מרשם: "אני לא מסכימה עם האמירה הזו. זו אמנם רק תקופה אך תקופה ארוכה. התמחות בסיסית היא ארבע שנים ובמקרים מסוימים מגיעה גם לשבע שנים. בישראל מתחילים את השלב הזה מאוד מאוחר. תוסיפי לזה חתונה, ילדים, התפתחות אישית ומקצועית - זה מחרב כל חלקה טובה בחיי היומיום שלנו. אף בן אדם לא צריך לעבוד ככה והמטופלים נפגעים מזה יום-יום.
"כולנו באנו כדי לטפל, באנו לעזור, זה בא ממקום אלטרואיסטי עם אמונה אמיתית בדרך, ואז את מגיעה לשם והחלום מתפוצץ בפנים. את מבינה את המחיר האישי שאת משלמת, את המחיר שהמטופלים משלמים".