האם טיפול נטול אינטרפרון מפחית סיכון לקרצינומה הפטוצלולרית?

למרות שהטיפולים כנגד HCV השתפרו משמעותית על ידי פיתוח תרופות אנטי-ויראליות ישירות (DAA), לא ברור האם טיפולים נטולי אינטרפרון מפחיתים קרצינוגניות כבדית באופן דומה לטיפולים מבוססי אינטרפרון. מטרת מחקר זה הייתה להעריך את ההתרחשות והחזרה של קרצינומה הפטוצלולרית (HCC) בחולי הפטיטיס C כרונית המטופלים ב-DAA ולזהות סמנים ביולוגיים המנבאים חזרת HCC לאחר טיפול אנטי-ויראלי.

המחקר בוצע בתבנית רטרוספקטיבית באמצעות סקירה של מאגר מידע פרוספקטיבי המכיל 1,878 חולי HCV כרונית שקיבלו טיפול מבוסס אינטרפרון (1,145 חולים) או טיפול נטול אינטרפרון (752 חולים). שיעורי התרחשות וחזרת HCC מצטברת הושוו על ידי אנליזת זיקה מותאמת ציון (propensity score-matched analysis). גורמים מנבאים לפיתוח HCC לאחר סילוק הנגיף זוהו על ידי אנליזה רב משתנית.

החוקרים מצאו כי על פי אנליזת זיקה מותאמת ציון הדגימה כי אין הבדל מובהק סטטיסטי בשיעורי התרחשות (p=0.49) וחזרת HCC י(p=0.54) בין שתי קבוצות הטיפול. במודל רב-משתני, רמות גבוהות לאחר טיפול של AFP או WFA+M2BPי(Wisteria floribunda agglutinin positive Mac-2 binding protein) נמצאו כקשורות באופן עצמאי עם התרחשות HCC וחזרת HCC לאחר סילוק הנגיף. עם זאת, בחולים ללא פיברוזיס קשה, רק רמות גבוהות של WFA+M2BP לאחר טיפול נמצאו כקשורות באופן מובהק סטטיסטית עם התרחשות וחזרת HCC. ה"אזור מתחת לעקומת המפעיל" (ROC) עבור רמות WFA+M2BP היה גבוה מאשר האזור עבור רמות AFP באנליזת ה-ROC.

מסקנת החוקרים היא כי הסיכון להתרחשות או חזרה מוקדמת של HCC לאחר סילוק HCV הינו דומה בין טיפולים מבוססי לנטולי אינטרפרון. רמות WFA+M2BP בתר-טיפוליות יכולות להוות כלי עזר להערכת הסיכון ל-HCC לאחר טיפול נטול אינטרפרון. חולים עם רמות גבוהות של WFA+M2BP לאחר טיפול אנטי-ויראלי, גם ללא פיברוזיס קשה, זקוקים למעכב קפדני עבור התפתחות HCC.

מקור: 

Kosloski, M.P. et al.  (2017) Antimicrobial Agents and Chemotherapy. 61(1), e00958